החלטה בתיק ב"ל 41238-03-11

1.         בפנינו תובענה, במסגרתה עותר התובע כי מחלת "מרפק טניס" בידו הימנית תוכר כפגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה ו/או כמחלת מקצוע.

2.         התובע טוען, כי במסגרת עבודתו כרופא שיניים יחיד במרפאה שבבעלותו, עבד תוך שהוא מבצע מגוון רחב של טיפולים, כגון: סתימות, טיפולי שורש, עקירות, רפואת שיניים משקמת, שיחזורים, שתלים, כתרים וגשרים; החל משנת  1988 במשך 10 שעות ביום בממוצע, תוך שהוא מאמץ את ידו הימנית.

3.         התובע הגיש תצהיר מטעמו, וכן תצהיר משלים נוסף (ברשות בית הדין), עליהם נחקר בחקירה נגדית. כמו כן, מסר התובע הודעה לחוקר הנתבע, ואף הומצא לבית הדין תקליטור המציג כיצד התובע עובד בזמן אמת.

לאחר קיום מסכת ראיות, סיכמו הצדדים את טענותיהם בשאלת קיומה של תשתית עובדתית על פי תורת המיקרוטראומה ו/או קיומה של מחלת מקצוע ביחס לנזק שבידו הימנית של התובע.

4.         לאחר עיון בכתבי הטענות, בתצהיר התובע ובסיכומי הצדדים, ולאחר בחינת עדותו של התובע בבית הדין, הננו קובעים כי התובע הוכיח קיומה של תשתית עובדתית על פי תורת המיקרוטראומה ביחס לנזק שבידו הימנית. כמו כן, המומחה אשר ימונה יבחן לחילופין האם מדובר במחלת מקצוע.

            להלן יפורטו נימוקינו לקביעה זו.

דיון והכרעה

5.         תנאי להכרה בפגיעה על דרך מיקרוטראומה הינו הוכחת פגיעות זעירות, שכל אחת מהן מסבה נזק זעיר בלתי הפיך, עד שהצטברות הנזקים הזעירים מביאה לנזק ממשי הפוגע בכושר העבודה של התובע.

המחשת הדבר נעשית תוך המשלה לטיפות מים הזולגות על אבן, ועם הזמן מחוררות בה חור.

"שימוש במונח מיקרוטראומה אינו יכול להפוך כבמטה קסם "מאמצים קשים" לסדרת פגיעות זעירות מוגדרות חוזרות ונשנות אין ספור פעמים".

ראה:

דב"ע (ארצי) מד/90-0 מזרחי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טז' 93.

יש לאבחן בין פעילות שחוזרת על עצמה, הכוללת מספר רב של תנועות, לבין התנועות המרכיבות אותה.

 ראה:

עב"ל (ארצי) 1012/00 שבח - המוסד לביטוח לאומי (מיום 28.7.00).

ב פרשת אריה כספי נקבע, כי עבודתו של המערער הייתה על פי טיבה כרוכה בפעולות חוזרות הקשורות בגידול הפרחים.

אולם, כל פעולה שכזאת הייתה מורכבת מתנועות מגוונות. כפי שעלה מתצהירו של המערער שם, הוא ביצע "את כל העבודה הפיסית הכרוכה בגידול הפרחים, לרבות שתילה ... קטיף, מיון, אריזה, העמסה על משאיות.. ", וזאת לעיתים בכיפוף לעיתים בעמידה וכו'.

 משכך הם הדברים, נפסק שם כי עבודתו של המערער לא חייבה ביצוע רציף מתמשך של תנועות חוזרות ונשנות זהות או דומות במהותן זו לזו במהלך יום עבודתו.

ראה: